מנהגי חג המולד

חג המולד הוא החג החשוב ביותר של הקהילות הנוצריות בעולם והוא מסמל את הולדתו של ישו. החג נחגג ב-25 בדצמבר אצל הקתולים, הפרוטסטנטים והיוונים-אורתודוקסים. בכנסיות המזרחיות ובכנסיה הקופטית מצויין החג ב-7 בינואר בגלל השימוש בלוח היוליאני. הכנסייה הארמנית חוגגת את חג המולד ב-19 בינואר.



הסיפור המופלא של לידת ישו מופיע באוונגליונים מתי ולוקס. מסופר שם כי מרים הבתולה התבשרה על ידי מלאך כי היא הרה ועומדת ללדת בן. היא ויוסף הלכו לבית לחם להירשם במרשם האוכלוסין ושם נולד בנה. לזכר המאורע הניסי הזה מציינים בכל רחבי העולם את יום הולדתו של ישו בחגיגות, בטקסים ובסעודות. התאריכים השונים בין העדות נובעים משינוי לוח השנה הקדום (היוליאני) ומעבר ללוח שנה אחר (גריגוריאני) כדי לכסות על הפרש שנובע מאורכה של שנת השמש.

מנהגי החג נעשים בצורה מפוארת ויפה בכל מקום, אולם לכל עדה ולכל עם יש ייחודיות ומנהגים שונים. כך החג הופך יותר צבעוני במקומות בהם יש מספר עדות. מקורם של חלק מהמנהגים הוא בתרבות המקומית, לעתים הפגאנית, שהנצרות אימצה אל חיקה את אנשיה ושילבה את מנהגיהם הקדומים במסורות הנוצריות.

עץ חג המולד – הצבת עץ בקור החורפי העז מסמלת את הישרדות החיים בשיא החורף, העונה הקשה באירופה. העץ הירוק מסמל את נצחיותו של ישו. המנהג החל בגרמניה במאה ה-16 במקומות ציבוריים ולאחר כמאה שנה נהג גם בבתים פרטיים. הבחירה בעץ האשוח נעשתה בשל היותו סמל לאומי של המדינה. מגרמניה התפשט המנהג לשאר ארצות אירופה ולארצות הברית. ברוסיה לא התקבל המנהג להציב עץ אשוח כסמל לחג מולד אלא כסמל לשנה החדשה. נהוג לקשט את העצים בכדורי זכוכית צבעוניים, מנורות, בובות וסרטי בד.

סנטה קלאוס – בכל מקום כמעט ניתן לראות בחג המולד דמויות מחופשות לסנטה קלאוס – זקן חביב לבוש אדום, חובש מצנפת ומחלק מתנות. גם נשים מתחפשות לסנטה קלאוס. מקור המנהג באגדה הנפוצה בהולנד על אדם חביב המגיע מפינלנד על גבי מזחלת רתומה לאיילים, ומחלק מתנות לילדים הטובים. המתיישבים ההולנדים הראשונים באמריקה הביאו איתם מנהג זה והוא הופץ ברחבי ארצות הברית. האגדה מספרת שסנטה קלאוס משתלשל דרך הארובה ומשאיר מתנות לילדי הבית וגם טועם מהאוכל של סעודת החג. לכן נהוג להשאיר גרביים תלויות ליד האח, סלסלות או נעליים ריקות כדי שסנטה קלאוס ימלא אותם במתנות. נהוג להחליף מתנות ולהשאיר לילדים מתנות, אותם ייפתחו בבוקר חג המולד.

מיסה – בחצות הלילה נהוג לחגוג את חג המולד בטקס הנקרא "מיסה", סעודת האדון. הטקס מזכיר לחוגגים את סעודתו האחרונה של ישו לפני צליבתו. הטקס מתבסס על דברי ישו בברית החדשה שהלחם והיין שהם אוכלים הם גופו ודמו. לכן בטקס המיסה מחלק הכומר למתפללים לחם ויין. הטקס מלווה בתפילות ובמזמורי חג.

ארוחה חגיגית – אי אפשר לעבור את חג המולד ללא ארוחה גדולה וחגיגית בנוכחות כל בני המשפחה. זמני הארוחה ומנהגיה משתנים לפי המיקום. בגרמניה מגישים אווז או קרפיון צלוי, ויש המוסיפים חזיר ממולא. נהוג גם להגיש כרוב בסגנונות שונים יחד עם הבשר. באנגליה נוהגים לאכול בצהרי החג תרנגול הודו, אווז או פסיון צלוי. לצד העוף הממולא מגישים ירקות, ולבסוף מקנחים בפודינג. בארצות הברית המנהגים שונים ותלויים בארצות המוצא של התושבים. בדרך כלל מגישים תרנגול הודו ממולא, חזיר או כל בשר אחר, לצדם ירקות צלויים ולבסוף קינוחים כמו פאי דלעת או פאי תפוחים. באוסטרליה מגישים מנות צלי קרות (מאחר שחג המולד חל שם בקיץ), או ברביקיו. הקינוח שם הוא פבלובה. במזרח אירופה נהוג להגיש בערב ארוחה צמחונית המונה 12 מנות, ובצהרי החג מוגש חזיר בארוחה. בשבדיה מגישים יולבורד – ארוחה עשירה הכוללת מנות דגים, מנות בשר, גבינות, סלטים, תבשילים חמים וקינוח של פודינג אורז.