old-memories
  • סיורים בירושלים בעקבות כור ההיתוך המקומי גורמים לנו לפעמים לחשוב איך החיים היו פה בעבר. הבאנו את הסיפור זכרון של ירושלמי שמתאר את התקופה של החיים בעיר בעבר. את ילדותי העברתי בירושלים. באותה תקופה החיים לא היו קלים. ירושלים הייתה תחת כיבוש עות'מאני וחיינו חיים דלים. העיר ירושלים הייתה עניה וחיינו בה בעליבות וההורים שלי, שלהגיע לירושלים ולגור בה היה החלום שלהם והם ערגו אליה בגולה, התקשו בחייהם החדשים.

    זכרונות של ירושלמי - סיפור אישי

    העיר ירושלים הייתה ענייה וידענו ימים של מחסור, באותם ימים לא היו גבינות ולא היו מותרות היינו אוכלים את מה שיש. לא היו כבישים מסודרים, היו רק כבישים המיועדים לבהמות ועגלות, לא הייתה אספקה קבועה של מים וגם לא היה חשמל. כדי להגיע ממקום למקום בלילה, היינו משתמשים בנרות או בעששיות.

    הבתים היו בנויים מסביב לחצר אחת גדולה, אשר כל חצר חלקה בור מים משותף, ממנו הנשים היו שואבות את המים ועיקר החיים התנהל בחצרות. בחצרות האימהות שלנו היו מבשלות, מכבסות ומפטפטות אחת עם השנייה. הכי אני זוכר את החברה. איך כל הילדים גדלו ביחד ושיחקנו כל היום בחוץ, מתרוצצים בין הרגליים של האימהות שלנו.

    לפני שהגיעו הבריטים, עיקר הבתים בירושלים היו בין החומות, מכיוון שמחוץ לעיר, היו שודדים והיה מסוכן להסתובב בחוץ. החיים היו צפופים בתוך החומות אבל הייתה אווירה מיוחדת, אווירה של ציונות, התחלות חדשות, תקוות וחלומות. אווירה ,שאני זוכר אותה, אפופה בקדושה.

    רגעים של קדושה אני זוכר במיוחד החל מיום שישי בבוקר, בו כל הנשים בחצר היו טורחות לקראת השבת וריח הבישולים היה עולה מכל הבתים. כל אמא הייתה מפגינה את כישורי הבישול שלה והייתה מן תחרות סמויה ביניהן, מי הבשלנית הכי טובה.

    אמא הייתה מוציאה את השטיחים ומנערת אותם טוב טוב ומטאטאה את כל האבק החוצה, אחר פורשת על השולחן מפה לבנה וחגיגית, לכבוד השבת. אחר כך, שהכל היה מוכן, הגיע החלק האהוב עלי, לו חיכיתי כל השבוע. אמא הייתה מחממת מים על גחלים וזה היה היום היחיד, בו אני והאחים שלי ,היינו מתקלחים עם מים חמים. אני זוכר את ההרגשה הזו, את הציפייה למקלחת חמה. אחרי המקלחת, היינו לובשים את בגדי השבת שלנו, הבגדים הכי חגיגיים שהיו לנו בארון ולאט לאט, כל בני המשפחה היו מתחילים להתאסף בביתנו.

    כל יום שישי היינו אוכלים כולנו ביחד, יושבים יחדיו סביב שולחן אחד. ואפילו שהיה מחסור ולא היה לנו הרבה כסף, תמיד הייתה תחושה של שפע. לאחר הארוחה היינו יושבים כולם סביב שולחן השבת, שותים כוס תה מתוק ושרים זמירות של שבת. לאחר מכן, הייתי יושב על ברכיו של אבי והוא היה מספר לי סיפורים, מהתקופה שהוא היה ילד קטן.

    יום שבת היה יום מיוחד. חלק מהדודים ישנו אצלנו וכמה שהבית היה קטן, תמיד היה מקום. אלו שלא ישנו אצלנו, היו מגיעים בשבת בבוקר ונשארים עד אחר הצהריים והיינו אוכלים יחד ארוחת צהריים. כל האמהות היו יושבות יחד ומדברות על קניות ובישולים והאבות היו מדברים על כדורגל. ואנחנו הילדים, היינו יושבים ומקשיבים לשיחות הגדולים, עד שהיינו משתעממים ויוצאים לשחק בחוץ.

    כל שבת לאחר ארוחת הצהריים אני ומשפחתי היינו יוצאים לטיול רגלי, אל אפינו מגיעים ריחות של תבשילים שעולים מן הבתים. היינו עוברים דרך הרחובות של העיר, וכל החנויות היו סגורות לכבוד השבת, הרחובות היו ריקים ושוממים והייתה תחושה, שירושלים היא בלעדית לנו.

    בירושלים בחורף היה קור מקפיא וחודר לעצמות, אבל הקור הזה היה מתגמד, באותם הימים, בהם היינו קמים בבוקר וזוכים לראות את העיר עטופה בלבן. ימים כאלו היו מיוחדים ביותר כי כולם היו נכנסים לאווירת שטות, גדולים כקטנים, היינו משתטים בשלג ובעיקר צוחקים.

    בתקופה ההיא לא היתה הרבה פרנסה, רוב האנשים היו עוסקים במסחר, כמו גם אבי, שהיה בעל דוכן בשוק וייבא מוצרי מתיקה. בתקופת השלטון העות'מאני השוק נוהל על ידי סוחרים ערבים ואיכרים, שהביאו את מרכולתם והעמידו אותה למכירה. השוק היה דל והיה חסר בתשתיות, לא היו בורות ניקוז או סככות וסוחרי השוק, היו צריכים לדאוג להכל בעצמם. שוק מחנה יהודה היה מקום מפגש וכולם היו מגיעים אליו ולו רק בגלל שהיה קרוב. באותם הימים חיו בארץ אנשים מעדות שונות והשוק היה מקום מפגש לכל התרבויות. נשים היו מחליפות שם מתכונים, ספרדים ואשכנזים היו שם חברים וגם לא הורגשו עימותים בין היהודים והערבים של השוק.

    אם תשאלו אותי, ככה התפתח הסלנג הירושלמי, בשוק. אל ירושלים הגיעו המון עולים חדשים, שלא ידעו לדבר את השפה העברית והיו ממשיכים לדבר את שפתם, כי כך היינו חיים, כל אחד בקהילתו. שוק מחנה יהודה היה מקום מפגש של כולם וכל אחד הביא אליו את השפה שלו והמילים איתן הגיע מארץ מולדתו והמילים התערבבו יחדיו לשפה מיוחדת במינה, השפה הירושלמית.

    כמה רצינו שהטורקים ילכו ובסוף זה קרה ואז הגיעו הבריטים. בימי השלטון הבריטי השוק שופץ והוכנסו אליו תשתיות כמו, מים, חשמל, פתרונות לאשפה המצטברת והשוק הפך להיות מקור פרנסה לסוחרים רבים כמו גם לאבי. השוק עוצב מחדש ומראהו העדכני, תאם לצביונה של עיר הבירה באותה תקופה.

    בתקופת המנדט הבריטי, העיר ירושלים התפתחה והפכה להיות יותר אירופאית. בנקים, בתי קולנוע ומרכזי קניות החלו להופיע בעיר ונתנו לה נופח אירופאי. גם אנחנו לא ידענו מחסור והדוכן של אבא התחיל לצבור תעופה. לאנשים היה קצת יותר כסף והם יכלו להתפנק בדברי מתיקה.

    לימים עזבתי את ירושלים והקמתי בית עם משפחתי באחד היישובים בסביבה. זיכרון הילדות החזק והאהבה לעיר המיוחדת לא אפשרו לי להתרחק יותר מדי כמו גם הרצון, לגדל את ילדי בקרבת מקום.

    רוצים להכיר את החיים בירושלים כפי שרק ירושלמי ותיק יכול לתאר? לטייל בין השכונות הקסומות המספרות את סיפורי העיר? חייגו אלינו 02-5477770

    בחברת MORE מקדמים את התיירות בירושלים ומארגנים עבורכם סיורים בירושלים, טיולי אוכל בשוק מחנה יהודה והעיר העתיקה, ארגון וליווי ימי בר/בת מצווה, ימי כיף לילדים ולמשפחה, ימי גיבוש וימי כיף לוועדי עובדים ולקבוצות, חבילות קונספט במגוון נושאים, מפגשים בין אישיים ושילוב מדויק של אטרקציות, מסעדות ועוד מגוון פעילויות ייחודיות. פנו אלינו לקבלת הצעה כי מגיע לכם - MORE טעמים. סיפורים. אנשים.
מחפשים סיורים יוצאי דופן?
השאירו לנו פרטים ונחזור אליכם עם הצעה מפתיעה במיוחד